מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' השוק הגדול חנן בע"מ

החלטה

1.        לפניי בקשה למתן צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, לפיה נתבקש בית הדין להטיל עיקול זמני, עד לסכום של 75,061 ₪, על הכספים המגיעים ו/או שיגיעו למשיבה (להלן: "הנתבעת"), המוחזקים ו/או אשר יוחזקו בידי המחזיקים אשר פרטיהם צוינו בבקשה, זאת עד למתן פסק דין בתובענה אשר הוגשה על ידי המבקשת (להלן: "התובעת") נגד הנתבעת (להלן: "הבקשה").

 2.        להלן עיקרי טענות המבקשת:     

א.        המשיבה רכשה אצל המבקשת עבור עובדיה פוליסות ביטוח, על פיהן התחייבה לשלם למבקשת מידי חודש בחודשו סכומים בגין הפרשות המעביד וניכויים משכר העובדים המבוטחים.

ב.        המשיבה בניגוד להתחייבויותיה על פי פוליסות הביטוח ובניגוד להוראות הדין לא העבירה את מלוא התשלומים שהיה עליה לשלם למבקשת בהתאם לפוליסות הביטוח שנערכו עבור העובדים, ונותרה חייבת למבקשת סך של 75,061 ₪.

ג.          למבקשת עילת תביעה טובה כנגד המשיבה, וקיים סיכוי טוב שהמבקשת תזכה בתביעתה.

ד.        מאחר והמשיבה אינה מעבירה תשלומים אלו כאמור, קיים חשש כי המשיבה מנכה סכומים משכר העובדים מבלי להעבירם לטובת הזכויות הפנסיוניות של העובדים.

ה.        אי מתן צווי העיקול כמבוקש, עלול להכביד מאוד על ביצועו של פסק הדין לכשזה יינתן, ולהביא לכך שהמבקשת לא תוכל לגבות את סכום החוב.

 3.        המסגרת הנורמטיבית:

א.        תקנה 129 (1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן: "תקנות בית הדין לעבודה") מפנה את בית הדין, בבואו לדון בבקשה למתן סעד זמני, לתקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין").

                      תקנה 362 לתקנות סדר הדין קובעת כדלקמן:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות לפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.